החלטה בתיק ת"א 57732-05-12

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת תביעה לתיקון רישום בלשכת הסדר המקרקעין לחלקה הידועה כגוש 16574 חלקה 19, שמספרה הישן 175 (להלן: " החלקה "), לפי סעיפים 92 ו-93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 (להלן: " הפקודה ").

עניינה של התביעה נשוא הבקשה שבפניי הינה בקשת המבקשים, מר נאיף דאהר (להלן: " המבקש 1 ") ומר עומר דאהר (להלן: " המבקש 2 ") לתיקון רישום של פקיד הסדר רישום המקרקעין בנוגע לחלקה, אשר נעשה בטעות ובשגגה ובניגוד לפסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בנצרת (ת"א 1565/78) (להלן: " פסק הדין "), באופן שחלק 35/419 מהחלקה ירשם על שמם ולא על שם המשיבים 1-5 (להלן: " המשיבים ").

המבקשים טענו כי בפסק הדין נקבע כי יחידה מס' 6, הקיימת על החלקה ואשר שימשה כמחסן ושטחה הכולל הינו 35 מ"ר, תהיה בבעלות משותפת בין התובעים בהליך שם - המנוחה אניסה אחמד דבוס דאהר ז"ל והמנוח עומר מוחמד כאמל דאהר ז"ל (להלן: " המנוחים אניסה ועומר ") - והנתבע באותו הליך, אחמד כאמל דאהר, שהינו אביו של התובע 2. לטענתם, בהמשך לפסק הדין, זכויות המנוחים אניסה ועומר נמכרו למנוח סלומה אבו חמד ז"ל ויורשיו מכרו אותם למבקש 1, ואילו המבקש 2 קיבל את זכויותיו בירושה מאביו.

נימוקי הבקשה:

המבקשים טענו כי הם לא היו צד להליכים שהתנהלו בפני פקיד ההסדר ואף לא צורפו כצד בתיק הסדר מס' נ/725 שהתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת לגבי חלקה 19 (להלן: " תיק ההסדר "), במסגרתו ניתן פסק דין לפיו הגיעו היורשים להסכמות לעניין הבעלות ביניהם, בניגוד לפסק הדין שניתן בשנת 1982, ולכן הם לא ידעו עד לאחרונה על הרישום המוטעה שנעשה על ידי פקיד ההסדר. לטענתם, המשיבים, ככל הנראה בכוונה תחילה, לא צירפו אותם כצדדים בתיק, למרות שהם בעלים משותפים של החלקות נשוא ההסדר וזכויותיהם עלולות להיפגע, ופסק הדין שניתן בתיק ההסדר ביום 30/10/95 מקפח את זכויותיהם ומשריש רישום לא נכון ומוטעה בספרי המקרקעין, אשר אינו משקף את המציאות בפועל ופוגע קשות בקניינם הפרטי ללא כל עוול בכפם.

המבקשים טענו כי קיימות שתי עילות נפרדות אשר יש בהן כדי להצדיק את תיקון רישום הזכויות בפנקס המקרקעין. האחת, כאשר רישום הזכויות הושג במרמה והשנייה, כאשר זכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מהפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה. לטענתם, הליכי ההסדר ו/או התביעות שהוגשו על ידי המשיבים הוגשו במטרה להטעות את פקיד ההסדר ו/או תוך כדי מרמה, דבר המזכה אותם בביטול הליכי ההסדר ותיקונם בהתאם להוראות פסק הדין משנת 1982 ו/או בהתאם לחזקה ו/או השימוש ביחידה 6. לטענתם, ההוכחה החותכת לכך שנעשתה מרמה ו/או הטעיה ברישום החלקות הינה קיומו של פסק דין אשר נותן זכויות למנוחה אניסה בחלקה ובכל זאת זכויות אלו לא נרשמו ופקיד ההסדר לא ידע עליהן.

המבקשים טענו כי על מי שעותר לתיקון רישום להוכיח את זכויותיו וכן את הטעות ברישום והם מסתמכים בתביעתם על מסמכי מכר המוכיחים כי רכשו את זכויותיה של המנוחה אניסה בחלקה ועל פסק הדין מיום 03/09/82 המעגן את זכויותיה בה, אשר נמכרו למנוח סלומה והוא העבירן למבקש 1, כך שלטענתם, אין מחלוקת בדבר הזכויות וכן אין מחלוקת כי הם מחזיקים בחלקה ונוהגים בה מנהג בעלים.

המבקשים טענו כי הרישום הקיים בספרי המקרקעין מוטעה ואינו משקף את מצב הזכויות בשטח בפועל ואינו כולל את הזכויות של המנוחה אניסה אשר הועברו להם ובכך נגרם להם עוול משווע שיש לתקנו ואין להסתמך על טענות פרוצדוראליות לדחיית התביעה כאשר זכויותיהן המהותיות קופחו בצורה קשה ביותר. כמו כן, לטענתם, מדובר בטענות עובדתיות שיש לבררן בפני בית המשפט באשר למועד הידיעה, מהות הידיעה ואופן הידיעה, שכן יש לכך השלכה ישירה על תוצאת ההליך.

טענות המשיבים:

המשיב 3 התנגד לבקשה וטען כי המבקשים העלימו עובדות מהותיות מעיני בית המשפט וכי לא צירפו לבקשתם/תביעתם צדדים מהותיים, כגון את אלו שמכרו להם לטענתם את המקרקעין ועל כן תביעתם לוקה בחסר. כמו כן, לטענתו, מאחר שהזכויות במקרקעין נקבעו על סמך תיק ההסדר, היה על המבקשים להגיש את בקשתם באותו תיק ולא במסגרת תביעה לביטול הרישום על פי סעיף 93 לפקודה ופסק הדין על פי הפקודה מהווה פסק דין חלוט כלפי כולי עלמא ולכן, לטענתו, היה על המבקשים לדעת עליו ואין מקום כיום להאריך להם את המועד להגשת תביעה לתיקון הרישום.

המשיב 3 טען כי המבקשים ידעו ו/או היו חייבים לדעת על הליכי ההסדר עוד משנת 2009 ולכן אין מקום להאריך להם את המועד מכוח סעיף 92 לפקודה והם אף כלל לא העלו כל נימוק מיוחד המקנה להם זכות לקבל את בקשתם להארכת מועד. לטענתו, תרופתם היחידה של המבקשים הינה על פי הוראות סעיף 93 לפקודה, על פי עילות המרמה, שכן נפסק כי מעת שהזכויות שנקבעו בהליכי הסדר מקרקעין נרשמות בפנקס המקרקעין, אין עוד דרך להשיג על תוכנו של לוח הזכויות שמכוחו נרשמו ומי שטוען כי נפגע מהרישום חייב לעגן את עילתו בסעיפים 93-97 לפקודה והשימוש בסעיף 93 לפקודה כדי לתקן את הרישום צריך להיעשות לעיתים רחוקות ובמקרים נדירים, מאחר שיש בכך משום יוצא מן הכלל של מעשה בית דין. כמו כן, לטענתו, נקבע כי על העותר לתיקון רישום לדלג מעל משוכה כפולה - הוכחת הזכות במקרקעין והוכחה כי הרישום לוקה באחד הפגמים המנויים בסעיף. לטענתו, המבקשים מסתמכים על מסמכי מכר שאין בהם כדי להוכיח כי היו למוכרים זכויות במקרקעין ואין כל קביעה בבית משפט השלום לבעלויות במקרקעין אלה ואף דובר שם על מקרקעין אחרים ושונים מאלו נשוא תיק זה. כמו כן, מלבד טענה סתמית ובלתי מפורטת, אין כל הוכחה לקיומה של מרמה.

המשיב 3 טען כי אמנם אין כל הגבלת מועדים להגשת תביעה הנסמכת על סעיפים 93-97 לפקודה, אולם, הזכות להגשת תביעה הנסמכת על סעיפים אלו כפופה להתיישנות ואף מטעם זה אין מקום להאריך למבקשים את המועד להגשת ערעורם. כמו כן, עניין הארכת המועד, אשר נקבע בסעיף 88 לפקודה, מגביל את הזכות לשני עניינים ואין המקרה שלפנינו נופל לגדרו של מי מהם.

המשיב 3 טען כי המבקשים מסתמכים על פסק דין לקביעת זכות שימוש במקרקעין שאין בה כל קביעה למי הבעלות בהם וכן אין בפסק הדין כדי להוות מעשה בית דין כלפי המשיבים, כיוון שהם לא היו צד לו ואף לא ידעו על קיומו. כמו כן, לטענתו, המבקשים לא השתמשו ואינם משתמשים ביחידה מס' 6 ותביעה זו הוגשה לאחר שהם הבינו כי הם עומדים להפסיד בתביעה המתנהלת בבית משפט השלום בנצרת המתייחס לזכות מעבר בין חלקת המשיבים לחלקה סמוכה.

המשיבה 6 טענה כי עניינו של סעיף 92 לפקודה הינו הארכת המועד להגשת ערעור בטרם רישום הזכויות בפנקס המקרקעין וכי לאחר שהושלמו הליכי ההסדר והזכויות על המקרקעין ונרשמו בפנקס לא ניתן לתקוף את הרישום אלא בעילה מן העילות המנויות בסעיפים 93-97 לפקודה. לטענתה, לפי סעיף 93 לפקודה ניתן להורות על תיקון הפנקס אם שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושגה במרמה. הפסיקה נקטה בפרשנות מצומצמת ביחס לעילות לתיקון הרישום, כולל עילת התרמית וכן נקבע כי על הטוען לתיקון הרישום מוטל נטל הוכחה כבד במיוחד להוכחת טענתו. כמו כן, התיקון לפי סעיף זה כפוף לדיני ההתיישנות.

המשיבה 6 טענה כי הבעלות בחלקה נרשמה על פי פסק דין שניתן במסגרת הליכי ההסדר ולא על פי החלטת פקיד ההסדר. בהתאם לפסק הדין שניתן בתיק ההסדר ביום 30/10/95 הבעלות בחלקה נרשמה סופית לטובת המשיבים. הליכי ההסדר הסתיימו עם פרסום לוח הזכויות בתאריך 31/12/95. לפיכך, מאחר שהשימוש בסעיף 93 כפוף לדיני ההתיישנות, התביעה שבנדון התיישנה, מאחר שעברו יותר משבע שנים מיום מתן פסק הדין שלפיו נרשמו הזכויות, והמבקשים אינם יכולים לעקוף את הוראות החוק על ידי הגשת בקשה להארכת מועד.

דיון:

הבקשה שלפניי הינה, כאמור, בקשה להארכת מועד להגשת תביעה לתיקון רישום בלשכת הסדר המקרקעין לפי סעיפים 92 ו-93 לפקודה.

עיון בהוראת סעיף 92 לפקודה והשוואתה להוראת סעיף 93 לפקודה מעלה כי עניינו של סעיף 92 הינו הארכת מועד להגשת ערעור בטרם רישום הזכויות בפנקס המקרקעין וכי מרגע שנרשמה הזכות בפנקס המקרקעין לא ניתן לעשות שימוש בסמכות הארכת המועד להגשת ערעור הקבועה בסעיף זה.

לאחר הרישום בפנקסי המקרקעין, ניתן לתקוף את הרישום באחת העילות המנויות בסעיפים 93-97 לפקודה.